יחד, למרות ההבדלים

פנו למומחים של התקשרות זוגית

או חייגו עכשיו:

כל המאמרים

או חייגו עכשיו:

כתבה על קהילת התקשרות תכנית הסניפים האזוריים במודיעין ניוז 02/06/2022

בעידן בו שיעור הגירושין מרקיע שחקים, ישנם זוגות שמוסיפים לעצמם אתגר מורכב במיוחד, לאחר שאחד מהם חזר בתשובה או בשאלה, תושבי העיר המשתתפים בפעילות הסניף המודיעיני של עמותת התקשרות זוגית, המלווה ומסייעת לזוגות כאלו לשמור על המסגרת המשפחתית, מספרים על הדרך המאתגרת, כיצד מחליטים איזה חינוך יקבלו הילדים ומה הדבר הכי חשוב כדי למנוע את פירוק המשפחה

תרצו לשמוע עוד על תכנית "התקשרות זוגית"?

השאירו פרטים ונחזור בהקדם:

כתיבה: רותי בוסידן // מודיעין ניוז

עובדה ידועה היא שזוגיות היא עניין מורכב. אם לא די בכך, מסתבר שזוגיות יכולה להיות מורכבת עוד הרבה יותר מהרגיל, וגם שיש מי שנמצא שם בשביל אותם זוגות.
מזה מספר שנים שבמודיעין פועלת עמותת התקשרות זוגית, המסייעת לזוגות שאחד מהם חזר בתשובה או בשאלה. השינוי הזה שמתרחש באמצע החיים מעמיד בפני אותם זוגות אתגרים מורכבים במיוחד, ממה עושים בסוף השבוע ועד לשאלת חינוך הילדים, ובעיקר –

איך שורדים את זה כזוג ומשפחה?

תוצאות סקר שהזמינה העמותה חושפים כי לא פחות מ-45 אלף זוגות בישראל התמודדו בשנת 2020 עם הפער הזה והאתגרים שהעמיד בפניהם. ב-15 השנים האחרונות מנסים אנשי העמותה, שהוקמה על ידי עמי ואביטל ברעם, זוג שחוו בעצמם את השינוי הנ"ל, ללוות את הזוגות האלו במהלך הדרך, כאשר לדבריהם עד היום ליוו למעלה מאלף משפחות.
מלבד ייעוץ וליווי שוטף לאותם זוגות, מקיימת העמותה מפגשי קהילה, סדנאות לזוגות וגם לילדים למשפחות מעורבות שכאלו, סדנאות להורים שילדיהם חזרו בתשובה או יצאו בשאלה ועוד. לדברי אנשי העמותה במודיעין, עד היום הצליחו למנוע התפרקות מאות משפחות שחוו את השינוי.

תרצו לשמוע עוד על תכנית "התקשרות זוגית"?

השאירו פרטים ונחזור בהקדם:

"לא לאמלל את בן הזוג"

מוטי ונורית (שמות בדויים) הם זוג נשוי שמתגורר במודיעין. הם בסוף שנות ה-40 לחייהם, נשואים כבר 23 שנים ומגדלים שתי בנות מתבגרות. "שנינו אקדמאים במקצועות חופשיים", סיפר השבוע מוטי למודיעין NEWS. "אני בא מבית עם רקע חילוני לחלוטין, שום קשר לדת. היינו זוג חילוני רגיל לגמרי".
אותה מציאות מוכרת החלה להשתנות עבור בני הזוג בעת ששהו בשליחות בארצות הברית. "התחברתי לשליח חב"ד שהיה גר לא רחוק מאיתנו, באנו לאירועים שונים שהוא ארגן וראיתי בן אדם מאוד-מאוד נחמד. לאט-לאט הבנתי שנעים לי בחברתו. התחלתי לגלות מה זאת יהדות, ולראות יותר מקרוב בן אדם מדהים שעד היום אני בקשר איתו. לאט-לאט יותר ויותר מצאתי את מקומי שם. הקהילה היהודית בארצות הברית היא הרבה יותר קהילתית מאשר בארץ. יש שם הרבה ישראלים שהם לא דתיים אבל מאוד מתחברים לקהילה. התחלתי להתחזק והתחלתי להבין שזה מקומי. הרגשתי שם מאוד בבית. כל מה שגיליתי על היהדות מאוד חיבר אותי אליה".

ומה עושה לנורית הבחירה החדשה שלך?

"לא ידענו איך להתמודד עם זה. התחלנו מסלול שלא הכרנו. עשיתי הרבה טעויות. לנורית לא היה ברור מה קורה עם כל הזעזוע שזה הביא. חזרתי בתשובה בהדרגה, בשלבים, וכל שלב הביא איתו עוד ועוד אתגרים. עם חלקם התמודדנו באופן מוצלח ואחרים פחות. לומדים תוך כדי. זה היה מאוד מטלטל. היום אנחנו במקום אחר לגמרי, אבל עדיין יש אתגרים. חלק מהמסע שעשינו היה גם בעזרת עמותת התקשרות. כשחזרנו לארץ אנשים סיפרו לנו עליה. עד שהכרנו את העמותה היינו די לבד, לא הכרנו זוגות אחרים שהתמודדו עם אותה בעיה ולא היה לנו שום מגע עם אחרים שחווים את אותו תהליך. אחד הדברים שעזרו לנו היה להיות בעמותה, לשמוע סיפורים, לראות את עצמך דרכם וללמוד מה כדאי לעשות ומה לא כדאי לעשות. מדברים על זה ומנתחים את זה. יש אנשי מקצוע שמדברים על חינוך והלכה בתוך הבית, איך אפשר לבנות בית שגם שומר הלכה וגם מאפשר לצד שפחות שומר".

ואיך עושים את זה?

"צריך לקבל את זה שבזוגיות לכל אחד יש את הרצונות שלו. אז גם אם זה קשה, צריך לדעת ולשאוף להביא את הבן זוג שלך למצב שהוא שבע רצון וטוב לו ושאתה לא תאמלל אותו. צריך לדעת להפעיל את השריר של הקבלה והשמחה מזה שלבן אדם אחר טוב, ולקבל אותו איפה שהוא נמצא. צריך להתאמן בדבר הזה. כך למשל, אשתי חילונית, אבל היום היא יותר פתוחה לשמוע ויותר מכבדת את הצד שלי".

ואיך התמודדתם עם נושא חינוך הילדות?

"בחינוך יש שני חלקים – החינוך בבית והחינוך מחוץ לבית. בבית הכל התחיל לא טוב, היינו מאוד לא מנוסים והתחילו אתגרים בתוך הבית. הבת שלנו הייתה חשופה לכך שיש מתח בין אבא לאימא, וזה גרם לה לראות בדת משהו לא טוב. היום אני מתקן את זה. בארצות הברית התחילה מגמה של יותר ויותר להתכנס סביב הקהילה. אשתי התחברה לקהילה וזה היה תהליך חיובי. כשהגענו לארץ הכל התמוטט. המשפחות שלנו הגיעו בשבתות ואני הייתי מאוד בודד. לא הייתה אווירה של שבת, היו טלוויזיה וטלפונים. היה לי מאוד קשה ולא מצאתי את עצמי. לאשתי היה קל לברוח למשפחה שלה. אני חשבתי לקחת את הילדות לבית ספר של חב"ד, אבל הבנתי מהר מאוד שאין סיכוי. אז חשבתי אולי לבית ספר דתי רגיל, אבל זה לא עלה על הפרק. מבחינת אשתי זה היה לא מוחלט. יותר מאוחר הבנתי הבנתי שזה יושב על מקום של חששות שלה לגבי איך יתייחסו אליה כהורה חילוני".

איזה פיתרון מצאתם?

"הייתי חסר אונים. זרמתי איתה בחוסר אונים, אבל קיוויתי והתפללתי ואולי התפילה עזרה. הייתה עוד הזדמנות במעבר לחטיבה של הבת הגדולה, כשביקרנו בבית ספר דתי ואשתי הופתעה לטובה. היא ראתה שזה בית ספר מאוד נעים. בבית ספר מעורב היה לה קשה עם בנים רעשנייים, היא התרככה וזה קרה. הבת הקטנה לא רצתה בית ספר דתי ואשתי מצאה את בית הספר 'יחד', שמעורב לחילונים ודתיים והצליחה להכניס אותה. אני לא הייתי מרוצה, כי זה היה נראה לי משהו בתחפושת. למזלי, הילדה לא הייתה מרוצה וזה הלך והחמיר והיא ביקשה להחליף בית ספר. עם הרבה תפילות, הצלחתי לשכנע את אשתי לבדוק בתי ספר דתיים ובסוף היא השתכנעה. התקבענו על הזרם הדתי-לאומי. זה לא מה שאני רוצה, אבל זה עדיין הרע במיעוטו".

ואיפה הבנות שלכם היום על הרצף הדתי-חילוני?

"אני משתדל להנחיל לבנות שלי את הערכים שלי. שתי הבנות לא שומרות שבת, הן די כמו האימא. הקטנה כן שמרה שבת עד גיל עשר ולמדה איתי הרבה לימודי קודש מרצונה אבל לאט-לאט זה נחלש. הבנתי שזה המצב ואני מנסה לזרום איתה במה שמעניין אותה. אלו תהליכים. בסופו של דבר, שתיהן בבית ספר דתי ממלכתי, שתיהן מכירות וקרובות לדת. הן לא שומרות שבת, אבל כן שומרות כשרות. הילדות רואות מול העינים שלהן היום הורים הרבה יותר הרמוניים ומסונכרנים, שיודעים מה הגבולות של כל אחד ורוצים כן לבוא אחד לקראת השני. הן רואות משהו הרבה יותר טוב מההתחלה. גם היום יש קטעים של קונפליקט, אבל בעוצמות הרבה יותר נמוכות. הן רואות שני עולמות שונים בתוך הבית, אבל חיות עם זה טוב. אנחנו די נותנים להן לבחור את מה שהן רוצות. ככה מתנהל הבית וככה החינוך. זה בטח לא מה שהייתי רוצה וגם לא מה שאשתי רוצה, אבל אין מה לעשות, כל אחד עושה את הכי טוב שאפשר במסגרת כדי שהשני לא יפגע".

"עקב בצד אגודל"

תהליך דומה עבר גם על גיל ואורלי (שמות בדויים), חיפאים במקור המתגוררים כיום באחד היישובים הסמוכים למודיעין. הוא בעלים של חברה להשקעות נדל"ן, היא מנהלת בעירייה, ואת שלושת ילדיהם הם מגדלים כאשר גיל חזר בתשובה ואורלי נותרה חילונית.
"זה היה תהליך הדרגתי שהתחיל כבירור רוחני איטי וממושך עוד שנים לפני החתונה", מספר גיל על החזרה בתשובה. "התהליך קיבל תאוצה משמעותית אחרי שחזרתי ממלחמת לבנון השנייה. אבל אם לדבר על תהליך, זה יותר תהליך של תובנות ושאיפות שנבנו בצורה הדרגתית מאשר אירועים".

כיצד השפיעה החזרה בתשובה עליכם כזוג?

"ההשפעה הייתה בשני רבדים: ברובד הראשוני, ההלכתי, זה היה תהליך ממושך, מעין "ריקוד" ארוך. בעוד שאני רציתי להתחיל לקיים מצוות, אורלי התנגדה כשראתה שזה משפיע על אורח החיים המשפחתי כפי שהכירה אותו. היא זרמה עם חלק מהדברים למרות הקושי שלה, ואילו אני מצידי המתנתי עם חלק מהדברים. הרובד השני היה רוחני. עם הזמן הרבה סרטים והצגות כבר לא היו לרוחי. לאורלי זה היה קשה, כי אלה היו בילויים שהיינו רגילים ללכת אליהם. זה היה קושי משמעותי לשנינו".

איך מצאתם את הדרך לגשר בין העולמות?

"לשנינו היה מאוד קשה וכל אחד מאיתנו הרגיש שבוויתור הוא מוותר על חלק מהאישיות שלו וחומס את הלב שלו. אז הלכנו עקב בצד אגודל, בצעדים שהיו איטיים מדי בשביל צד אחד ומהירים מדי בשביל צד שני. אחד הדברים שהיו לי ברורים די מההתחלה זה שגם אם הדרך תהיה יותר קשה ויותר איטית, אני רוצה לעשות אותה עם אשתי והמשפחה. ברגע שהבנתי את זה, במובן מסוים החיים הפכו קלים יותר עבורי. לא בגלל שהאתגרים נעלמו, אלא בגלל שזה דווקא נתן משמעות לאתגרים. דבר מאוד חשוב שרב אמר לי היה: 'תמיד תזכור שהקב"ה רוצה שתצליח'. המשפט הזה היה גיים צ'יינגר בשבילי, ועזר לי לפקוח עיניים ולהבין שאני לא לבד בקושי שלי. לאורלי לא היה את זה, אז במובן הזה היה לה יותר קשה".

ואיזה מסלול פשרה מצאתם בעניין חינוך הילדים?

"תהליך התשובה שלי היה איטי, אבל הפך משמעותי בתקופה שבה הילדים היו ביסודי בבית ספר ממלכתי. הנושא אפילו לא עלה, כי הרגשתי שהדבר הכי נכון עבורם הוא להישאר בסביבה שנוחה להם ולא לגרום לזעזועים חברתיים. בהמשך, כשסיימו כיתה ח' והיו לפני תיכון, עם הבכור עלה נושא החינוך. אחרי שיחות בינינו בנושא, תוך שיתוף הבן, הגענו להחלטה שהכי נכון לו ולנו זה תיכון 'יחד' במודיעין, שבו יש שילוב קהילתי של תלמידים ממגוון של רצף דתי. זו הייתה החלטה שלנו שלא משנה מה ההחלטה שנקבל, נהיה שלמים איתה. לא רצינו לנצח זה את זו, אלא להגיע לסיכום שמצד אחד אנחנו יכולים לחיות איתו ומצד שני לשמוח בעצם ההחלטה ובאופן קבלת ההחלטה המשותפת. באופן כללי, היה לנו חשוב שבבית תהיה אווירה טובה ושמחה. זה יותר חשוב מ'לנצח' ואווירה קודרת. ברור שהיו, יש ותמיד יהיו עוד אתגרים, אבל זה חלק מהחיים".

איך הגעתם לעמותת התקשרות?

"היה איזה נושא משפחתי שחיפשנו צד ג' שיעזור לנו לקבל לגביו החלטה, וככה התגלגלנו להתקשרות. החוויה המשפחתית של כל הזוגות האחרים מעניקה את ההרגשה שיש עוד רבים וטובים שמתמודדים עם דברים דומים, ולפעמים גם קשים בהרבה. למשל, רב קהילה שאשתו שמספרת כמה קשה לה עם זה שהוא כבר לא מאמין יותר והפסיק לשמור תורה ומצוות. ואלה אנשים שחינכו דורות, גידלו ילדים ועכשיו מגדלים נכדים, כן? בקיצור, אתה יוצא קצת מהקופסה שלך ומקבל פרספקטיבה עם איזה קשיים אחרים מתמודדים. לפעמים אתה מזדהה עם צד אחד ולפעמים עם צד אחר. אחד הדברים המדהימים היה שאתה לא בהכרח מוצא את עצמך מזדהה עם הצד הדתי\חילוני שלך או אפילו עם המין שלך. הדבר הכי משמעותי, שחלקית היה לנו גם לפני זה אבל התחזק משמעותית, הוא שהאתגרים הזוגיים אולי יושבים על נושאים דתיים, אבל הנושא הדתי הוא לא הסיבה. לכן, מה שצריך להמשיך לעבוד עליו זה על זוגיות איכותית, וממילא הנושא הדתי מקבל זווית אחרת".