מחסרון ליתרון בזוגיות מעורבת למרות הפערים

לא מכבר שוחחנו, רעייתי ואני עם זוג דתילונים , בועז חזר בתשובה ואשתו רונית המסורתית מבית דווקא נסוגה  מהערכים הדתיים שעליה חונכה. ככל שבעלה התקרב, היא התרחקה. בפגישה עלה נושא גילוח הזקן. היא טענה שהיא נתנה את העיקר: טהרת המשפחה,שבת, וכשרות ובעלה לא מפסיק להפתיע ולקבוע עובדות חדשות בשיטת הסלאמי. וכעת,אחרי ספירת העומר, נותר הזקן, ומבחינת הבעל, מדובר בעניין עקרוני, ייהרג ובל יעבור.

ואכן, אותה צעירה באמת נתנה את המיטב, היא מקיימת את העיקר ומאפשרת לבן זוגה לקיים בית יהודי .  ובכנות, אילו אני הרב או המשפיע של אותו בחור, הייתי אמנם מסכים עמו כי הזקן ממשיך ברכות השם בגשמיות ורוחניות לכל המשפחה , אך שלום בית קודם, והרי המשך דרך זו עשויה לפרק את המשפחה חלילה, ואז לאן ימשיך השפע?אין מנוס ממציאת דרך יצירתית, שתהיה מוסכמת על שני בני הזוג.

למרבה הצער, בעולם האמיתי אין נוסחאות קסם, וקשה למצוא מישהו אחר שיסדר עבורנו את החיים, ויפתור את הקשיים. ברור שבני זוג צריכים להתחשב זה בזו,  עליהם לבנות מרחב משותף, מערכת משותפת של הבנות והסכמות, צריכים לבנות את היחד שלהם, את המקום בו  הם מרגישים מוגנים ,חברים,אוהבים וכו', אך אסור לשכוח שלכל אחד יש את עולמו הפנימי ועל מנת שהוא ירגיש חיות וחיוניות על מנת שירגיש שהוא ממצה את עצמו,  עלינו לתמוך בבן/בת הזוג שלנו גם כשעולמו סותר לפעמים את השקפתינו.

זוגיות טובה  בנויה בין היתר על ההבנה שלכל אחד מבני הזוג יש את העולם שלו שאותו הוא חייב לטפח –אמונה,תחביבים,יצירה,וכו' בן הזוג חייב לדעת שאם יזניח את עצמו, יחסרו לו הכוחות לתמיכה ונתינה לבן הזוג.

אבל איך בכל זאת חיים ליד עולם שנראה כמאיים ?

אם להודות על האמת, הרי רוב חיינו אנו נפגשים באיומים  כאלה ואחרים. תמיד צצים להם כל מיני עניינים באמצע החיים ומפרים את שלוותנו. רובנו "שונאי שינוי" , ושינויים רבים פשוט כופים עצמם עלינו.

כשזה קורה, אנו נדרכים נלחצים ומלחיצים את כל  סביבתנו,  השקט והאיזון מופרים ברגע אחד. אבל במבט לאחור, הרי שלרוב כל  קושי וכל חסרון כזה או אחר שעברנו הצמיח חישל וביגר אותנו, סייע לנו לרכוש כלים ואפשר תובנות חדשות.

דוגמא לקושי מחשל שכזה הוא כאשר אנו רואים את ילדנו כועסים כאשר לא הולך להם בשעורי הבית, אנו לא באים לפתור להם, אנו רוצים לראותם מתמודדים ובונים את עצמם. כך גם אנחנו.

 אז מה תוקע את המערכת לראות את החיסרון כיתרון?  שהרי חייבים להגיד שהחיסרון טומן בתוכו מלכתחילה את היתרון!

אפשר למנות אינספור סיבות: חוסר הבטחון שלנו ביכולותינו, חוסר הערכה עצמית,  לעיתים אנו עצלים ונרפים מדי, מפונקים,  מעדיפים שאחרים יעשו עבורנו את העבודה, לא פיתחנו ראיה לעומק בחיינו,חיים חיים שיטחיים ועוד…וכל אחד מאיתנו יחפש על מה זה נופל אצלו.

 כמובן שכל הסימפטומים האלה שהם בעצם אחד מעכבים אותנו מתנועה זריזה,  אנו "נתקעים"  ומתעכבים  מול כל קושי  אז איך מתמודדים?

פתרון אפשרי הוא דווקא התמדה ויגיעה נגד טבע נפשנו ורצוננו,  כלומר,  ראשית עלינו להסכים ולהפנים שכבר בחסרון ובכל חסרון שהוא יש כבר את  היתרון רק שאיננו יכולים לראותו.

אותה הסכמה ,הפנמה והעמקת הדעת תאפשר לנו התבוננות מהצד עם פחות הזדהות, בעצם תיחמנו את הארוע הלא צפוי ואנו כעת מסתכלים בו מהצד.

כבר בהסתכלות מהצד אני והארוע /החסרון נמצאים בהפרדה לא מעורבבים זה בזה. אולם לא פשוט להתבונן  בדברים בעין אוביקטיבית שלא שופטת מודדת ושוקלת, נוכל לעשות זאת אם נפנים ונאמן את המערכת הפנימית שלנו לעבוד כך, וזו למעשה  מרבית העבודה.

ואם נחזור לרגע למקרה של בועז ורונית על רונית כעת לתחם את ההזדהות עם חוסר היכולת שלה לסבול את בעלה המזוקן ,נדרשת ממנה עבודה עצומה של לתחם ,לנסות כמה שפחות להתערבב, להתבונן פנימה בעצמה על הילדה שבתוכה שלא מסתדר לה עם הרצון שלה שכעת דורשת את עלבונה דורשת שישתנו לפי מה שהיא רוצה דורשת שאחרים יעשו את העבודה במקומה שבעלה ישתנה וכו'.

נכון שלבועז יש את החלק שלו אך בכל זאת אנו נפרדים מהחלקים של אחרים ומפסיקים להיות קורבן בגלל חסרון כזה או אחר בחיינו ,אלא בוחרים בראיה חיובית, בוחרים כרגע בטובת עצמנו ולשם מפנים את הכוחות. ככל שנחזק את הכח ככל שנחזק את היכולת לתחם ולהאיר את החלקים שבתוכנו החסרונות יקבלו גוון שונה כל חסרון יהפוך ליתרון, נחווה כל רגע כהזדמנות ולא כקורבנות, נראה שהמציאות מאירה לנו פנים נזהה מהר יותר את היתרונות שבחסרונות.

ככל שנתאמן על המקום הזה נצמצם תהליכים של סבל  של קורבנות בחיינו נבין שהאושר שהחיוניות שלנו לא קשורה לשום גורם גם לדברים הקרובים לנו ביותר בעצם נתחיל לנתק את התלות שלנו מהסביבה החיצונית ובמקום לדרוש את מקומנו ולשאוב כוחות מאחרים נהפוך להיות משפיעים שמעניקים כוחות.

יש עוד הרבה עבודה לעשות עוד לא נגענו בבועז שרץ בריצת אמוק אל הקדושה בלי לראות אף אחד ממטר וכל זאת בשם הקדושה? האם בועז באמת עובד את השם או עובד את הרצונות שלו? חשוב לבדוק בתהליך התשובה מה מניע אותנו! חשוב שנזכך את עצמנו ולא נשבור את הזולת

עמי ברעם – מייסד עמותת התקשרות זוגית מחברים קצוות בבית, מטפל זוגי ומגשר  .