מירב דוסטר|mako, מאקו הורים

תמונה משפחתית- משפחות פותחות את הבית ואת הלב

"הייתה תחושה של בגידה וגירושים היו על הפרק"

כשעמית ואריק הכירו, הם חשבו שהם מכירים זה את זו עד הסוף ויודעים בדיוק איך החיים שלהם הולכים להיראות, אבל יום אחד עמית החליטה לחזור בתשובה, ואת אריק זה תפס לא מוכן. אז מה קורה כשאחד מבני הזוג מחליט לשנות את אורח החיים שלו ואת מערך האמונות והערכים? ההתמודדות לא פשוטה, אבל בהחלט שווה את זה.

משפחת בראון (צילום: באדיבות המשפחה)

עמית בראון (51) יועצת ארגונית, מנהלת את הפעילות של עמותת ברקאי, להכשרת רבני קהילות. בעבר עבדה בעיקר בהייטק בתחום משאבי אנוש, נשואה ואימא לשני ילדים. "חזרתי בתשובה ב-2014. לפני כן חייתי חיים חילוניים לגמרי, ממש לא הייתי קרובה ליהדות או למסורת. זה קרה בעיקר מתוך חשיבה פילוסופית על משמעות החיים. לא מתוך משבר, היו לי חיים טובים ומתוקים, פשוט ניסתי להבין את המשמעות שלהם. חקרתי את תורות המזרח וראיתי שאני לא מגיעה לתשובה מלאה שם, יש שם תשובה עד רמה מסוימת ובסופו של דבר נעצר, יש תקרת זכוכית בתורות המזרח. נתקלתי בפרסום על קורס קבלה (מהזרם של הרב ברג) והלכתי לראות מה יש ליהדות להציע, עד אז לא חשבתי לרגע שהיא יכולה להציע משהו, וכשהגעתי לקורס, הבנתי שביהדות יש תשובות לשאלות שלי. בתפיסה של היהדות, כשמתבוננים על הבריאה, מבינים שהיא מאוד מסודרת וזה לא משהו שיכול היה להיברא בצורה אקראית בגלל סטיות סטטסיסטיות, והמסקנה המתבקשת היא שיש בורא לבריאה, ומבינים גם שמעמד מתן תורה בהר סיני, זה גם לא משהו שאפשר לפברק ולהשחיל בהיסטוריה, לאט לאט הבנתי שיש כאן סדר. אני משתייכת לזרם הציוני דתי, לכיפות הסרוגות. הייתי עסוקה בשאלות האלה המון שנים, מאז שלמדתי תואר ראשון בסוציולוגיה ביקורתית באוניברסיטה, שם לימדו אותי לשים סימני שאלה על כל האקסיומות שיש. התחלתי לנסות להבין ברמה הפילוסופית את המשמעות של טוב ורע, יחסים בין בני אדם, הכול היה בסימן שאלה.

אחרי למידה של 7 שנים, בהתחלה דרך קבלה ולאחר מכן למדתי דרך חב"ד ו"ערכים", ואת ספר התני"א מספרים ומהרצאות של ערכים ושל חב"ד, לאט לאט הבנתי שיש מטרה לחיים שלי ושיש משמעות לכל מה שמתרחש פה ולכל פעולה שלי יש השפעה, אני מכווננת את עצמי לעמוד במטרה שלי. באיזשהו שלב, ככל שלומדים יותר ומתחברים מרגישים בצורה ברורה את הנוכחות האלוקית. זה ברור לי שהכול אמיתי וקיים.  אחרי שאני חיה את זה, אני מרגישה את האינטראקציה, שיש היזון חוזר ביני לבין היישות שמנהלת את העולם. זה היה תהליך למידה ארוך עד שלקחתי על עצמי את קיום המצוות".

אריק בראון (50) עובד בבנק לאומי כבר 16 שנה, חילוני, נשוי לעמית. "עד שזה לא קרה, לא שמתי לב, אני מודה שאפילו חברים מבחוץ אמרו לי ולא ראיתי את זה, גם עמית לא ראתה את זה. ראיתי שהיא נהנית לקרוא וללמוד ולא חשבתי שזה יגיע לחזרה בתשובה 'על מלא'. כשהיא החליטה שהיא לא נוסעת בשבת, הבנתי את זה. זה היה בסביבות 2014 אנחנו היינו במסגרת של שליחות בארה"ב במשך ארבע שנים מטעם הבנק, שם היא עבדה בהתנדבות עם הרב של חב"ד באזור, וזה איך אומרים 'סגר את הפלומבה'. לקראת החזרה שלנו לארץ, היא אמרה שהיא לא רוצה לנסוע בשבת. היה לי מאוד קשה, מאוד קשה. בגלל שזה קרה כשהיינו עדיין בארה"ב, עמית לא רצתה להרוס לנו את הכייף וכן נסענו בשבת. היא הייתה גמישה, לא סגרה את זה לגמרי, אכלנו במסעדות לא כשרות זה עוד לא היה ברמה הזו. בחזרה הביתה זה כבר היה על השולחן באופן חד משמעי, עם כשרות ושבת עם כל המשתמע. נורא התאכזבתי, הייתה לי תחושה של חוסר אונים, גם בסדנאות שאנחנו נמצאים בהן מתארים את זה כסוג של בגידה. היה לנו חוזה שהופר באמצע החיים".

משפחת בראון (צילום: באדיבות המשפחה)
עמית ואריק בראון (צילום: באדיבות המשפחה)

 

זוגיות: עמית: "אריק ואני כבר הרבה שנים בזוגיות והריקוד שלנו מוצלח ביחד, אנחנו ממש יצור אחד. כל העתיד היה מאוד ברור לנו איך נתבגר ונזדקן ביחד, והיהדות לא הייתה שם. פתאום אני שברתי את החלום. זו תחושה של בגידה ויש אבל על מה שהיה ברור שהולך להיות וכבר לא יהיה. הילדים גדלים ואתה מפנטז על טיולים ומסעדות בכל העולם, לא חשבנו שנצטרך להגביל את המקומות לכאלו שיש בהם בתי חב"ד. הרגשתי מצוקה כי מצד אחד לא הרגשתי שיש לי דרך אחרת. כשגיליתי את האמת, זה היה בלתי אפשרי לחזור ולחיות בעולם שבתפיסה שלי הוא שקר. כשיש אמת מונחת על השולחן, אין בחירה. הרגשתי במלכודת כי מצד אחד בעלי הוא הכי יקר לי. אנחנו מהזוגות שמרגישים שהצד השני הוא החצי השני שלו. לא יכולה לדמיין את הקיום שלי בלעדיו. הגעתי למשבר מטורף, וחשבתי איך אני שומרת עליו מאושר כי אין מצב שאקבל אותו לא מאושר, וידעתי שאני אחראית לסבל ולעגמת הנפש הזו".

אריק: "היום טוב וכייף, אבל גם היום הייתי מעדיף שעמית לא תחזור בתשובה, כי בכל זאת התהליך היה קשה, עד שהגענו למנוחה ולנחלה.  היו מחשבות על גירושים, הם אמנם היו יותר בגדר של איום, אבל זה היה אקדח שהונח על השולחן. זה לא קל. לפעמים אנחנו פוגשים זוג מעורב לפני חתונה ואומרים להם את האמת, החיים לא קלים גם ככה, אין ספק שזה מוסיף קושי ואם אתה יכול לבחור לפני החתונה, עדיף שלא. מאות זוגות התחתנו ככה מעורבים וחיים יחד וזה לא אישיו. כשזה נעשה באמצע החיים זה יותר קשה. אנחנו עדיין חושבים שאם אפשר היה לבחור מלכתחילה, עדיף שלא".

נשואים: אריק: "הכרנו בצבא, שנינו היינו קצינים במשטרה צבאית, בבסיס הדרכה בקדומים. עמית הייתה מפקדת קורס שוטרות, ואני הייתי מ"מ. חלק מהתפקיד שלי היה לעשות מטווחים לבנות הקורס. בערב ישבנו עם כולם דיברנו, וזהו, ככה התחברנו. עמית יזמה את החיבור בינינו.

עמית: "זיהיתי את היהלום אז וידאתי שהוא יהיה שלי". אריק: "מאז לא נפרדנו". עמית: "לשנינו זה היה ברור".

הילדים:

משפחת בראון (צילום: באדיבות המשפחה)
משפחת בראון (צילום: באדיבות המשפחה)

עמרי (21) – סטודנט להנדסת מחשבים בעתודה של אוניברסיטת בר אילן, חילוני. עמית: "הילדים לא שינו את תפיסת העולם שלהם אבל מה שמיוחד אצלם הוא שהם מסוגלים להכיל את שתי התפיסות שלנו עמית מאוד אוהב מבוכים ודרקונים ומדריך קייטנת חוגים".

יובל (17.5) לומדת במגמת אומנות בתיכון. עמית: "היא עשתה פרויקט מקסים במגמה, ניסתה להביע את הדואליות שלה בבית של דתיים וחילוניים, אז היא העמידה מנגל על סטנדר של תפילה, והציגה מגירה עם סכו"ם מבולגן מול מגירה עם הפרדה. לצערי בבית הספר שלה מדברים בגנות היהדות שזה עולם חשוך וגזעני והומופובי, וזה לא נעים לה לשמוע. לצערי אין הרבה ידע והבנה, אבל אני יכולה להבין את נקודת המבט שלהם. כשתפיסת העולם שלך היא שאין בורא לעולם, אין סיבה לשמור על הבדלה בין המינים, אין ייעוד לחיים ואין מטרה אתה קובע מה טוב ומה רע".

כלבה: אריק: "בראוני, ככה קיבלנו אותה. הבאנו אותה כדי לעזור ליובל בהתאקלמות אחרי החזרה מארה"ב. היינו באזור עמק הסיליקון בפאלו אלטו. שליחות מטעם בנקים היא נדירה אז זכיתי. היה מדהים עשינו המון טיולים בארה"ב ובקנדה, היה כייף, אנשים נחמדים, מזג אוויר טוב. הילדים חזרו עם אנגלית ברמה גבוהה. החזרה הייתה ברורה, כי השליחות הייתה תחומה בזמן ואחרי ארבע שנים הרגשנו טוב לחזור".

מגורים: מודיעין. אריק: "אנחנו גרים פה 17 שנה, לא אוהבים שינויים אבל עושים שינויים בסוף. גרים בדירה של 5 חדרים, הבית שלנו. אנחנו עוברים בימים אלה לדירה בשכונה חדשה. במודיעין יש תופעה של משדרגי דיור. איך הגענו לכאן? מישהי שעבדה איתי בעבודה קודמת קנתה בית במודיעין, והראתה לי, גרנו אז בראש העין באנו ואמרנו שזה נראה טוב והמחירים היו טובים, ככה הגענו".

סדר יום: אריק: "הכי משעמם -קמים בשש בבוקר והולכים לעבוד. עמית עובדת מהבית. אני עובד בסניף לאומי בתל אביב. הכי סטנדרטי שיכול להיות, כשאני חוזר מהעבודה אוכלים ביחד צהריים מאוחרים וטיול עם הכלבה".

מה אוכלים בבית? אריק: "אוכל כשר, יש הפרדה בין חלב לבשר, גם בתנור. אני אוכל מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, גם עמרי ויובל. אנחנו משתדלים לכבד והכול, קורה שהילדים אוכלים בחוץ או מזמינים אוכל לא כשר, יש דרכים לחמם דברים כאלו, אבל משתדלים שלא. כשאני לבד בעבודה אני אוכל איפה שאני רוצה, כמשפחה במקומות כשרים. שנינו ביחד מבשלים. הבישולים בעיקר בששי, לארוחות לשבת ובשבוע אוכלים  שאריות או קונים ומזמינים".

חלוקת התפקידים: אריק: "עמית עושה הכול כמעט, היא אחראית על הבית.  אני אחראי על הניקיון בששי, "שוטף" זו מילה גדולה מדי, אני שואב, ומעביר סמרטוט לח. קניות עושים ביחד. כלים בעיקר עמית, משתדל לעזור כשאני יכול".

מטלות הילדים: אריק: "זו נקודה בעייתית, כעיקרון כן אבל זה לא עובד טוב. הם אמורים לנקות את החדרים שלהם ומקלחות ביום שישי להוציא את הכלבה, להוציא את הזבל בפועל הם צריכים תזכורת בכל פעם".

תחביבים: אריק: "אין לנו תחביבים, אנחנו נורא משעממים. אני אוהב לפתור תשבצי היגיון, אבל חוץ מזה לא רוכבים על אופניים, לא רצים, לא שוחים, ל"א גולשים.

עמית: "אני קוראת המון, כמובן רק ספרים מארון הספרים היהודי. לא קוראת יותר ספרות חול. לא נשאר לי זמן לחול ולא מתגעגעת לזה".

אאוטסורסינג: עמית: "אנחנו מאוד מאמינים באאוטסורסינג אבל לא יוצא לנו הרבה, מדי פעם קונים אוכל, הסטנדרטים בניקיון שלנו כל כך נמוכים שאין צורך להביא עוזרת. הבית שלנו נראה בסדר".

ערך מרכזי בבית: עמית: "אהבת האדם. מאוד חשוב לנו להעביר את זה לילדים, לראות אם מישהו עצוב, לא לעקוץ, לא לפגוע, לחבר, לאהוב, להרים ולתת".

אריק: "בעיקר כיבוד הדדי, סבלנות, הם רואים גם מאיתנו בעיקר".

עמית: "רואים את זה גם בין החברים שלהם, אצל יובל הייתה ילדה מיוחדת, ילדותית ולא בשלה, והיא ממש שמרה שלא יפגעו בה ולא יצחקו עליה ושתהיה איתם בחבורה, ועמרי אותו הדבר, הם חברותיים, מייצרים סביבם חבורות ומנחילים לחבורה שיח מכבד, אוספים ילדים עזובים ומכניסים לחבורה שלהם. אין לי מילים עליהם".

מה בסל רגשות האשמה: עמית: "בקטע של מטלות הבית, אולי הייתי צריכה לחנך יותר. לא יצא לי לחוות אשמה. אנחנו באמת כל כך הקפדנו להיות מודעים לעצמנו בתהליך הגידול שלהם זה לקח מאיתנו שינה בלילות, לשים לב לכל אמירה, ולדאוג להתנצל, ולשאול אם יש משהו שעשינו, אנחנו בשיח מאוד טוב עם הילדים".
אריק: "לא מצליח לחשוב על משהו".

כמה משתכרים: אריק: "אנחנו מרוויחים יחד בסביבות 25,000 ש"ח, שנינו שכירים".

לאן הולך הכסף: אריק: "הוצאות מחייה רגילות".

מגבילים בזמן מסך? אריק: "לא מגבילים כבר בגיל הזה".

עמית: "פעם הייתה הגבלה מאוד חמורה, לא היו להם טלפונים עד גיל מאוחר יחסית כי בארה"ב זה היה פחות מקובל. ברגע שחזרנו וקיבלו טלפונים הורדנו תוכנה מיוחדת שמגבילה את זמן הגלישה".

על מה רבים: עמית: "בעבר, כשהתחיל תהליך החזרה בתשובה, מאוד הקפדנו שכל התקשורת והויכוחים שלנו יהיו מחוץ לבית. היום, אין לנו כמעט ויכוחים. אנחנו מנהלים שיחה, מאוד ותרנים וגמישים, אין לנו עקרונות. כשהגענו לויכוחים עשינו את זה מחוץ לבית. לא היה בינינו יחסי שנאה או כעס. היה כאב אבל לא כעס. הילדים לא חוו את זה, כששואלים אותם איך היה עם החזרה בתשובה שלי, שום דבר לא השתנה מבחינתם. המטבח כשר ואני משתדלת לעזור להם לזכור שאני מפרידה את הדברים. אנחנו מקפידים לא לכפות עליהם ולא להקשות עליהם לקבל אותם כמו שהם. הם שמחים על ארוחות שבת, וגאים בפני חבריהם הלא דתיים, ומזמינים אותם".
אריק: "יש לנו לפעמים דיונים, והתפיסות של עמית יכולות להיות קיצוניות לגבי ענייני משילות" עמית: "כשאנחנו גולשים לפוליטיקה יכול להיות ויכוח. עברתי צד בעקבות החזרה בתשובה. זה מאוד נפוץ המעבר צד בחזרה בתשובה כי אתה מסתכל על החיים אחרת. הייתי יותר שמאלה מהמרכז בעבר אבל היום אריק נשאר מרכז ואני ימינה".

משפחת בראון בשליחות מטעם הבנק של עמית. עמית: "זכיתי".

 

משבר: עמית: "כשחזרנו לארץ ואני התחלתי לקיים מצוות היה משבר, לא היו ריבים אבל היה משבר. החלום נשבר, הייתה תחושה של בגידה. היו גירושים על הפרק, במחשבה. זה לא היה משהו שהיינו מסוגלים להוציא לפועל. הייתה תחושה של סבל גדול, ולא הבנו איך בונים את הזוגיות מחדש. השבר היה שהתרסק לנו כל מה שחשבנו שיהיה בעתיד. היינו במצב של הלם, כאב נוראי וחוסר אונים מטורף, ולא היה ברור לנו מה עושים עכשיו. הדבר היחיד שיכולנו לחשוב עליו זה פרידה כי לא ידענו שיש זוגיות מעורבת, שיש עוד אחרים כמונו.  אריק לא ראה את העולם כמוני. היהדות לא עניינה אותו יותר מדי, היה נראה לו יפה אבל לא משהו שישקיע בו. בהיבט הזה אנחנו שונים, הוא טיפוס זורם, אני צריכה שה"מה" יהיה לי ברור. כשהבנו שאנחנו במשבר, חיפשתי עזרה ונתקלתי בפרסום של "התקשרות זוגית". בעולם ממנו אני מגיעה זה נקרא השגחה פרטית, משהו מכוון אותך באמצעות דלתות ואתה יכול לבחור להיכנס. ביקשתי עזרה ונשלח אליי פרסום של התקשורת זוגית. כשהגענו לסדנא, פתאום ראינו שאפשר לבנות זוגיות ומשפחה למרות הפערים באמונה ויכולה להיות זוגיות חזקה, אוהבת, תומכת ומכילה. רק בזכותם בנינו מחדש את הקן האוהב שלנו. הם נתנו לנו כלים, להכיר זוגות במצבנו, ולראות שאפשר. זה דורש הרבה עבודה אישית וזוגית אבל הם מדריכים ומכוונים ותומכים לאורך כל הדרך. הפכנו לחברים בקהילה והמשכנו להשתתף בסדנאות לחיזוק ובנייה מחדש של היחסים. יש לנו אירועים משותפים, חגים ונופשים ביחד. היום אנחנו ממשיכים במעגלי שיח וסדנאות".
אריק: "תמיד נחמד לפגוש אנשים שנמצאים בסיטואציה שלך, וללמוד מהם, זה מאוד עוזר. הקהילה תומכת ומחברת".

קווים אדומים: עמית: "כל ההלכה. אני מחויבת בהלכה זה קו אדום. אבל יש בתוכה גמישות. יש רב מדהים, שמכיר את הסיטואציה של לחיות בזוגיות מעורבת והוא עושה הכול כדי לתת פסיקות הלכה הכי מקלות, שמאפשרות לנהל את חיינו בלי קושי גדול".

אריק:  "אני לא אסכים שתשים כיסוי ראש מלא, היא כרגע עם בנדנה, ומעבר לזה אין לנו איזשהם דיונים. אין לנו כפייה, הכול נעשה בהסכמה. הבית פתוח וכל אחד עושה מה שהוא רוצה. בטיול הראשון לחו"ל אחרי החזרה בתשובה, התעקשתי שלא סוחבים אוכל. רוב החברים שלנו היום דתיים, באופן טבעי, הקשר עם החילונים קצת נשחק, והחברים הדתיים זו הקהילה שאנו איתה. בטיולים הם תמיד סוחבים שימורים, אמרתי לעמית שאני לא מסכים וככה היה. הסתדרנו. נסענו לאיטליה, עמית לקחה קצת נשנושים. כשהיינו בתאילנד בצפון, עמית חיה שלושה ימים על פירות וירקות. כשהלכנו למסעדה אני אכלתי אוכל מקומי ועמית הייתה מזמינה אבטיח ומנגו. לכל דבר יש פתרון אם יש רצון יש דרך לפתור הכול".

מפלס עצבים: אריק: "מול הילדים אין שום דבר שמפריע. רוב היום הם בחדר שלהם, חוץ מארוחות. במהלך היום יום אין הרבה אינטרקציה. הם ילדים טובים, לא מבקשים קעקועים או עגילים באף. מול עמית יש ניסיון לעדן את התגובות והדעות שלה כשמדברים עם אנשים בקהילה. הדעות שלה יכולות להיות קצת יותר מדי לציבור שאנחנו מסתובבים איתו. עמית בתפיסה הדתית שלה יותר חרד"לית מהסרוגים שאנחנו נמצאים איתם, יותר נוקשה".

עמית: "נושא הצניעות מאוד חשוב לי. יובל מאוד הולכת לקראתי, אני משדרת לה שחשוב לי שלא תלך בלבוש מאוד לא צנוע. אם היא תלך, זה יכאב לי אבל לא יעצבן אותי. הגבולות שלי הם גבול של כל אם חילונית, אבל אם אפשר לא ללכת עם חצי טוסיק בחוץ אני אודה לה על זה. היא מקבלת את העניין".

סופי שבוע: עמית: "אנחנו נמצאים בקהילה מקסימה, של דתיים ציוניים, לא חרד"לים כמוני אלא יותר קלילים. בשבת אנחנו בדרך כלל עם חברים. אני לא הולכת לבית כנסת אלא מתפללת בבית. כל הזמן משתדלים שיהיה נעים לשני הצדדים, אם אני לא מחויבת בתפילה בבית כנסת, ואני יודעת שזה קשה לאריק שאני הולכת, אז אני לא אלך אלא אתפלל ביחידות בבית. אנחנו הולכים לטייל עם הכלבה. טיילנו המון בארה"ב. לא הייתה כמעט שבת שנשארנו בבית, הגענו לרמה של עייפות החומר מטיולים. שנינו מאוד מפונקים, חם לנו, לא נעים לנו וטוב לנו בבית. ההיבט הזה לא מפריע לו. במודיעין יש גבעות מסביב, ושם אנחנו מטיילים עם הכלבה. עושים קידוש ואוכלים ארוחת בוקר ונפגשים עם חברים מהבית כנסת ואוכלים איתם צהריים, ישנים או נפגשים לקפה. שבת של חברים".

הזמן המועדף במהלך השבוע: עמית: "שבת זה הזמן הכי כייף שיש".

אריק: "שבת, ששי בערב".

יהדות: אריק: "לעומת המצב שהעם שלנו נמצא בו, של שנאה ופילוג, הילדים שלי מקבלים את שני הצדדים – הדתיים והחילוניים, זה משהו שלא היה לנו. לא הייתה לנו אינטרקציה עם דתיים ומפה כל הפחד. הילדים גדלים בעולם שבו מקבלים את שתי ההשקפות האלו, וזה בונה אותם הרבה יותר נכון וטוב למציאות המורכבת של העם. אני דובר שתי שפות: חילונית ודתית. פעם זה לא היה ככה. אני יכול לשבת בחתונה עם תשעה חב"דניקים ולהרגיש נוח לדבר איתם. לפני כמה שנים לא הייתי מעלה על דעתי מצב כזה. הרבה אנשים היו מתחברים ליהדות שעמית מאמינה, הלוואי ועוד אנשים היו מיישמים את התורה והערכים כמו שעמית מיישמת. הבעיה היא שלחלק מהיהדות אין שגרירים טובים".

זמן איכות זוגי: עמית: "אנחנו המון ביחד, שותים קפה ביחד בבוקר, צועדים ביחד עם הכלבה אחר הצהריים ובערב, או רואים תוכנית שאוהבים. יש לנו המון זמן זוגי, בששי ארוחת בוקר קבועה, בבית קפה קבוע, בשעה הקבועה".
אריק:"בכל יום, מארבע וחצי – חמש יש לנו את השקט שלנו, עם הקפה של חמש, הטיול עם הכלבה בערב. כל יום הוא זמן איכות, ואין ספק ששישי בערב ושבת זה אנחנו ביחד, אין הפרעות, הסחות דעת, אין טלוויזיה".

זכרון משפחתי נעים: עמית: "המון זכרונות מארה"ב מהטיולים שעשינו, לפני כן טיילנו המון עם הילדים בארץ. אז המון טיולים משפחתיים מכל השנים".
אריק: "מהרגע שחזרנו פחות מטיילים בסופי שבוע. אין ספק שהטיולים ביחד, הצלילות, הטיסות וההפלגות, כל אלה דברים שמשאירים זיכרון טוב. בהתחלה היה קשה לי שאנחנו לא יוצאים לטייל בשבת, אני לא שומר שבת אבל מכיוון שהחיים שלנו שלובים, אני לא עושה דברים לבד. בשבת לא אשב לראות סרט. יש לנו שגרה נחמדה, אנחנו נפגשים עם חברים, אוכלים צהריים, זו שבת שעוברת לצערי מהר מדי. מדי פעם אנחנו יוצאים לטיול באמצע שבוע. בעבר כשחזרנו ועוד נשמר הקשר עם החברים החילונים, נסענו אני והילדים לטיול או למשפחה שלי. אבל היום הדברים נעשים באמצע השבוע והשבת רגועה ונעימה. לא חסר לי בה כלום."

הזוג בראון (צילום: באדיבות המשפחה)
עמית ואריק בראון (צילום: באדיבות המשפחה)