סרט של יום שישי

טל בן שלומי


הימים, ימי קיץ ארוכים..לשנינו ב'ה יש עבודה בשתי משמרות..עבודה יומית ועבודה בערב עם הילדים..
מגיעים ליום שישי עם הלשון בחוץ. מייחלים לרגע של שקט. של להרים את הרגליים. מייחלים ליום אפס-
אפס מעשה.
כמה אפשר לרדוף אחרי מחוגי הזמן?
כך יוצא שהכל מתנקז ליום שישי בבוקר. הרצונות, השאיפות להספיק, רשימות סידורים לא נגמרות.
בין לבין מצליחים איכשהו להספיק קפה אולי ארוחת בוקר זוגית בקפה המקומי, לפעמים מצליחים להרחיק
עד לחוף הים.
האם זה יכול להיקרא איכות חיים? ניסיונות להתחבר ולמצוא זמן לעצמך, להתחבר לאשתך, להתחבר
לקדושה כל שהיא, צריך פה קפיצת זמן קוואנטית כדי שהכל יקרה ועוד בהצלחה מירבית.
20 שנה אנחנו יחד, מתוכן 14 שנה שביקשתי לשלב את השבת והקב'ה בזוגיות ובמשפחה החדשה שלנו.
למה ואיך בסיפור אחר.
לקח הרבה מאוד זמן, עצבים, אילוצים, כיפופי ידיים, כעסים, תפילות, ברכות ועוד כדי שהדבר הזה יעבוד, כדי
שהקדושה תמצא את החריץ שדרכו תוכל להיכנס ולהשתלב בבית שלנו.
בשיא המתחים שלנו, היא תמיד אמרה שלא בא על השבת הזאת והיא הכי הייתה רוצה שנשב כל המשפחה
ושנראה סרט בערב שישי יחד. לא קרה. אבל חלחל. חלחלה לתת המודע שלי האכזבה שיש לה מהאידיאל
ההוא שיש לה בראש ושלא מתממש עבורה. הכל בגלל האילוצים. אילוצי השבת שכפיתי על ששת בני
המשפחה.
לאחרונה, כשהבנתי שצריך להסתכל על זה בעדשה מרוחקת יותר וכשראיתי שאני במרדף, במרדף אחרי
הזנב במיוחד ביום שנועד לשקט, להתכנסות – פשוט עצרתי.
עצרתי ועוד בשיא ההכנות לשבת, דפקתי ברקס עם חרקה כולל אמברקס בשתיים בצהריים.. הורדתי תריסים,
כיביתי אורות, שמתי מזגן על חזק ושמתי סרט בטלוויזיה בפול ווליום שמלא זמן רציתי לראות, אם לא עכשיו
אי מתי.
וכך, באותו יום שישי בעוד כל חברי הצוות עמלים על המלאכה, פתאום ראו את הנוגש שלהם שבדרך כלל
מצליף בשוט לשונו ומאיץ בכולם לסיים את ההכנות לשבת, דופק ברק ספראי ומעז למרות דעת כל הממונים
בעולמות העליונים והתחתונים לעצור.
בעל הבית השתגע.
בדרך כלל, בימי שישי רגילים, המתכון של הריצה קדימה והמרוץ נגד השעון היה מתכון לכעסים, אפילו כעסים
מיוחדים מאוד שבסופם כולם גמרו ליד שולחן שבת, מרוטים, כעוסים ולא רעבים עם אפס קדושה.
היום, לאחר לפחות 5 שבתות שבהם בעל הבית מוריד את האוטו מהכביש..הדברים נרגעו. יש זמן להכל.
היום אני מבין שהמציאות השתנתה לנגד עיניי מעצם הלימוד, נוצרה פה גמישות מחשבתית, תנועת נפש
שהביאה לידי ביטוי את הכוחות הסמויים שהיו בי. הם כנראה היו שם תמיד, רדומים, בהמתנה ליום שאני
אבין-שאני לא מבין ושאפשר גם אחרת.
כך נוצר שישי חדש שיש בו זמן לקפה בבוקר, לפעמים זמן לקפיצה לים, זמן להשלמת קניות, זמן לארגון הבית
ואפילו לשנ"צ קטן והכל עם שלוות נפש, יישוב דעת, לא מאמינים? תורכם לנסות.
"אז איזה סרט נראה היום?!" – זה מה שהיא שאלה אותי היום בצהריים. זה מה שנקרא להחליף תענוג
בתענוג.
שבת שלום.